ורידים ודרכי טיפול

מהם ורידים

ורידים ברגליים או בשמם הרפואי והמעודן יותר- דליות, אמנם נראים לא אסתטיים במיוחד, אך מדובר  בבעיה רפואית. הדליות הן תופעה הנפוצה בקרב 15-25 אחוזים מהאוכלוסייה, כאשר נשים סובלות מהבעיה יותר מגברים. התופעה מתרחבת עם הגיל ומעל גיל 50, כמעט 60 אחוז מהאנשים יסבלו ממנה.

מה הן בעצם אותן דליות, מדוע הן מופיעות ברגליים ואילו טיפולים קיימים כיום בשוק הרפואי? פרופ' סמי ניטצקי, מומחה למחלות כלי דם ודליות ורידים, עם כל הפרטים.

מה גורם לוורידים ברגליים?

ורידים הם חלק ממערכת של כלי דם שמחזירה את הדם אל הלב והריאות. ברגליים נוצר מצב שבו הזרימה היא הפוכה, מלמטה למעלה (אל הלב). ההזרמה מבוצעת על ידי משאבת השרירים ברגליים, המופעלת בצורה הכי פשוטה,  בהליכה רגלית. במערכת הוורידית ברגליים, הדם לא  דולף (נופל) כלפי מטה כי כל 10 סנטימטרים ישנם שסתומי אל חזור (חד כיוניים).

תורשה והריונות מהווים את הגורמים העיקריים להיווצרות וורידים בנשים (בגברים רק תורשה, כמובן). ברגע שהשסתומים נפגעים חלק מהדם דולף כלפי מטה ואז בתוך הוריד ברגל יש יותר דם, נוצר לחץ מקומי, הווריד הולך מתרחב, הדפנות קורסות עד שרואים את הוריד עצמו בולט מתחת לעור. דליות הן בעצם תופעה של אי ספיקת השסתומים של ורידים. הסיבה לאי תקינות ורידית היא, פגיעה בשסתומים. כאשר כבר קיימת פגיעה בשסתומים, עמידה ממושכת במקום אחד, מאמץ פיסי קשה, הרמת דברים כבדים וחוסר פעילות גופנית- מחמירים את המצב.

מדוע חשוב לטפל בוורידים ברגליים?

1. התחושות  ברגליים וגם המראה  עלולים להחמיר במשך השנים.
2. עלולים להיגרם סיבוכים מקומיים כמו, דלקות של הורידים, סתימות של הורידים (קרישי דם או פקקת), דימום ופצעים קשיי ריפוי (אולקוס קרוריס).

באופן טבעי, אם לא מטפלים בבעיה במשך השנים, נוצרת בצקת ברגליים, מופיעה פיגמנטציה חומה בעור שיכולה להתפשט מהקרסול ועד הברך ונוצרים סיבוכים נוספים שציינו לעיל.

יש לפנות לרופא  כאשר ישנן תופעות הפוגעות באיכות החיים. האבחנה מתבצעת אך ורק על ידי דופלקס אולטרסאונד שבו בודקים את המערכת הוורידית העמוקה והשטחית ברגליים.

כיצד מטפלים בוורידים ברגליים?

הטיפול הראשון הוא טיפול מכני ולא כירורגי, הכולל הליכה מרובה על מנת להפעיל את משאבת השרירים. בזמן עמידה ממושכת במקום אחד יש להעביר משקל מרגל לרגל, כדי להפעיל את השרירים. בישיבה ממושכת, רצוי להניע את הרגליים (כמו בעבר הפעלה של מכונת תפירה). לטיפול זה יש  לגרוב גרב אלסטית, על מנת לא לתת לוורידים להתרחב ולדופנם להימתח ולצבור דם. את הגרב יש ללבוש מכף הרגל עד הברך או לכל אורך הרגל עד המפשעה. יש לציין כי, הטיפול משמר את המצב, הקיים אך לא מטפל בו.

מטרת כל הטיפולים הפולשניים או הזעיר-פולשניים  היא לבטל את זרימת הדם במערכת השטחית- הרזרבית ולהפנות את כל זרימת הדם הורידי אל המערכת העמוקה. ישנן ברגל שתי מערכות ורידים. המערכת החשובה היא העמוקה, שעוברת לכל אורך הרגל וממשיכה פיסית ללב ולריאות והמטרה היא להשאיר אותה תקינה. מערכת ורידים רזרבית היא, לרוב, מקור  הבעיות ולכן המטרה היא, לבטל את כולה, על מנת להזרים את הדם רק על ידי המערכת העמוקה. היתרון בטיפול כפול: אם מבטלים את המערכת השטחית משפרים את זרימת הדם. התופעות כולן נעלמות וגם ורידים  גדולים בולטים.

הטיפול הראשון הוא ניתוח על שם קלר, שפותח ב 1905 והרעיון הוא, לבטל את המערכת השטחית ע"י  תלישה כירורגית דרך חתכים בעור. ההליך נעשה בהרדמה כללית (או אפידוראלית),  מבצעים חתך באזור המפשעה וחתך קצת מתחת לברך, תולשים את הוריד הספון הארוך ומוסיפים חתכים בודדים, כדי לתלוש ענפים ורידיים נוספים לאורך השוק.

היתרון: מתערבים ומטפלים (בניגוד לגרב האלסטית, למשל).

החסרון: מדובר בטיפול הפולשני ביותר עם הרדמה כללית או אפידורלית, זמן החלמה יחסית ארוך (שבועיים-שלושה) ומבחינה אסתטית ישנם הרבה חתכים וצלקות על פני הרגל. חסרון נוסף חזרה (הישנות) של ורידים, היא בסדר גודל של 20-50 אחוז במשך 5 שנים.

השיטות החדשניות

משנת 2000 התפתחו שיטות חדשות:

• שיטה המטפלת בעזרת חום( טמפ' גבוהה).
• תרופה שמזריקים לתוך הוריד.
• יצירת נזק בדופן הפנימית של הוריד בעזרת תייל, שמסתובב בתוך הוריד והזרקה של חומר.

בכל השיטות המטפלות בחום  מבטלים את המערכת השטחית בעזרת חום המועבר דרך סיב המוחדר לתוך הוריד, יוצרים נזק בדופן הפנימית של הוריד ועל ידי כך מונעים זרימת דם בו. בטיפול בעזרת חום ישנם שלושה טיפולים אפשריים:

• לייזר
• גלי רדיו
• קיטור

משתמשים בסיב, שמוחדר לרגל מתחת לגובה הברך (תחת הכוונת אולטרא-סאונד) לתוך הוריד  הספון הארוך. הסיב מועלה עד לאזור המפשעה תחת אולטרסאונד, עם הרדמה מקומית מסביב לווריד שבתוכו הסיב (tumescence). את הסיב מחברים אל מקור החום- סיב לייזר מחובר לייזר, סיב גלאי רדיו מחובר לגנרטור חשמלי וסיב קיטור מחובר למכשיר ההופך מים לקיטור (בדומה למגהץ אדים). לאחר מכן, באיטיות, גורמים לפגיעה בדופן הפנימית של הוריד מלמעלה עד למטה, מוציאים את הסיב לאט לאט ובעצם מה שנותר הוא, וריד שלא זורם בו דם.

ההבדלים בין הטיפולים השונים יחסית קלים. לאחר הטיפול, קיימת תגובה כימית מסביב לווריד שטופל. ללייזר ישנה תגובה חזקה יותר, מאחר שהוא פועל על טמפ' גבוהה יותר. מאידך, ככל שהורידרחב וגדול  יותר, יש צורך בטמפ' גבוהה יותר, על מנת להבטיח שהוא לא יפתח שוב לאחר טיפול.

הטיפול בקיטור מעט מכאיב יותר לעומת הטיפולים האחרים, לרוב נשתמש בו לורידים מאוד מפותלים או מאוד קצרים שאינם מאפשרים החדרת תייל פשוטה, בורידים אחוריים או לטראליים ובחולים שעברו בעבר ניתוח תלישה.

לסיכום, חשוב ביותר לפנות לייעוץ רפואי כאשר מתחילים הסימפטומים לבעיות ורידים ברגליים ולא להתעלם מהבעיה, כי היא עלולה להחמיר.

כיום, קופות החולים וחברות הביטוח מכירות בכל טיפולי ורידים כטיפולים רפואיים ולכן קיימת השתתפות על מנת לשפר איכות חיים ולהפחית תחלואה.